זן ומדיטציה

תרגול זן שלב א'
תרגול זן…
תרגול מדיטציה…
אני מעדיפה לקרוא להם כרגע ישיבה שקטה, ישיבה צלולה.

בישיבה יש לנו תנוחת גוף ותנוחת תודעה (מיינד). לכל אחת מהשתיים יש מספר מאפיינים העוזרים להיכנס למצב מדיטטיבי.

מהו מצב מדיטטיבי?
יש הרבה רמות ועומקים למה שניתן להגדיר כמצב מדיטטבי, כרגע נניח שזה להיות רגע במצב בו כל תנועה גסה וחיצונית נעצרת ויש מרחב להתבונן ולהתוודע לתנועה הפנימית.

ככל שנשב באופן יותר פאסיבי ללא עשייה משום סוג נבחין בתנועה הפנימית המתרחשת כל הזמן ברקע.

הרבה פעמים מתרגלים מתחילים אומרים שכשהם יושבים דווקא מתגברת תנועת המחשבות במיינד שלהם ויש הרבה יותר רעש מאשר כשהם פעילים. האמת היא הפוכה!! כשיושבים לרגע ישיבה שקטה ועוצרים כל תנועה חיצונית שהיא, רק אז מתוודעים לעוצמת התנועה הפנימית המתרחשת כל הזמן. לפתע מבחינים ברעש הפנימי, במיינד המתרוצץ הלוך ושוב, הנה והנה במחשבות על כל עשרת אלפי הדברים ועוד.

לפתע אנו מתוודעים לעובדה שהבקשה הפשוטה של להחזיק את התודעה על נקודה אחד כלשהי כמו מנטרה או נשימה למשך מספר דקות ספורות אפילו, זו משימה כמעט בלתי אפשרית…

עם זאת יש להבין כי זו בדיוק העבודה. לשבת, ובכל רגע שנזכרים ושמים לב כי תודעתנו נדדה, פשוט מחדש ובשיווין נפש משיבים אותה למרכז לנשימה או למנטרה או לכל אובייקט מיקוד עליו החלטנו.

תנוחת המיינד:
אם כך תנוחת המיינד בשלב ראשוני הינה להגיע למצב של תודעה שקטה, תודעה מתבוננת. הכוונה אינה שאין כל תנועת מחשבה במיינד אלא להגיע למצב של תודעה המתבוננת בעצמה, מתבוננת במחשבות אך לא חושבת אותן, מתוודעת לעצמה ולתנועתה ללא התערבבות שלה בתוכה. זו משמעות הכוונה ב"התבוננות".

חוויה של מצב כזה מאפשרת לתודעה המאוד מזוהה עם ה"אני" או ה"עצמי", להתאוורר. כלומר להכניס אוויר בינה לבין המחשבות והרגשות ותנועות המיינד הרבות המתרחשות בה ושבדרך כלל היא לחלוטין מזוהה איתן.

חוויה זו מכניסה מימד חדש לחלוטין לחיים. מימד בו ה"אני" לא חייב ללכת עם כל רגש או מחשבה העולים בתודעתו ולפתע יש אוויר ורווח ביני לבין תנועות המיינד. במצב כזה אם פתאום עולה כעס כי מישהו פגע בי יש אפשרות להתבונן בכעס עולה ולא להילקח מיד על ידיו ולהגיב דרכו. יש אפשרות לראות את התנועה של הכעס וגם אם בסופו של דבר הגבנו דרכו עדיין עברנו דרך רגע של תודעה שהתבוננה וראתה את עצמה.

תודעה מודעת זו מרגע שהתעוררה לא יכולה לחזור למצב של "שינה" ואינה יכולה לפעול שוב ללא מודעות. גם אם פעלנו באוטומט במצב מסוים המודעות לכך קיימת ולא ניתן לחמוק ממנה יותר.

בהבנתנו כי בריאות הגוף מושפעת ישירות מבריאות הנפש, היתרון בכישרון שכזה הוא ברור כשאנו באים לדבר על בריאות גוף נפש. תודעה מאווררת היא תודעה שסובלת פחות מכל מה שעולה וחולף בתוכה.

לסיכום מצב המיינד בישיבת הזן בשלב הראשון הוא כזה המתבונן בעצמו, בכל תנועה בתוכו מבלי לגעת בדבר. כמו כוס מים עם בוץ בתוכה. אם נניח לה ללא מגע וללא כל תנועה ולו הקטנה ביותר נראה איך אחרי כמה דקות כל הבוץ שוקע והמים נהיים צלולים. כך גם התודעה אם לא ניגע בכל דבר העולה בתוכה נוכל להבחין כיצד מאליה מופיעה התודעה הטהורה.

תנוחת הגוף:
חשוב לומר כי התנוחה המומלצת כאן ובמזרח (קוריאה) אינה היחידה ואינה העיקר. היא פשוט תנוחה שמכל מני סיבות מאפשרת לתודעה להיות שקטה, ממוקדת ומרוכזת אך באותה עת שומרת על מתח מסוים על מנת שהמתרגל לא יירדם.

ההמלצה הינה על תנוחת לוטוס מלא, חצי לוטוס או ישיבה בורמזית.

  • בישיבת לוטוס שתי כפות הרגליים נחות כל אחת על הירך הנגדית.
  • בחצי לוטוס רק כף רגל אחת נחה על הירך הנגדית והשנייה מונחת על הרצפה מתחתיה.
  • בישיבה בורמזית העקבית מונחים זה לפני זה.

בכל ישיבה אנו מניחים כרית קטנה לתמיכה מינימאלית של עצם הזנב- מה שיאפשר לעמוד השדרה ליפול קדימה ולקבל תנוחה ישרה מאליו. זו נקודה חשובה מאוד, לכן שימו לב! אין לשבת על הכרית אלא למקם אותה כך שתיתן זווית של נפילה קדימה לעמוד השדרה והמשקל יוחזק על ידי שתי הברכיים. כך ניצור משולש שווה צלעות כמעט, עם כל הגוף שלנו כשבסיסו מחזיק אותנו.

לשם כך, בכל אחת משלוש התנוחות חשוב להקפיד שהברכיים יהיו מונחות על הרצפה או על כריות תומכות אם אין מספיק גמישות עדיין של מפרק הירך והמפשעות (ניתן לעבוד על זה עם מתיחות יוגה פשוטות), זאת על מנת לקבל בסיס איתן לישיבה.

בכל אחת מתנוחות הרגליים חשוב להקפיד כי עמוד השדרה ישר ואזור הבטן פתוח.

את הזרועות נניח בחיקנו כשכף יד שמאל מונחת על כף יד ימין והאגודלים יוצרים מעגל קטן באזור ה- DAN TIAN או HARA (2-3 אצבעות מתחת לטבור) כשקצותיהם נוגעים קלות בלבד זה בזה. מידת המגע של האגודלים לרוב היא אינדיקציה לרמת הערנות של הישיבה. כשהאגודלים לחוצים חזק יחד זה מכיוון ששקענו בחשיבה וכשהם 'זולגים' ומנתקים מגע, זה מכיוון ששקענו בתרדמה או פיזור הדעת. המתח העדין השומר אותם נוגעים לא נוגעים הוא המצב האופטימאלי המאפשר לאנרגיה להמשיך ולזרום בחופשיות.

המבט צריך להיות נתון מטה על הרצפה מולנו כ-45 מעלות. שימו לב כי בישיבת הזן אנו מתרגלים בעיניים פקוחות על מנת לתרגל נוכחות ערה ולא לנדוד הרחק מהרגע הזה עם התודעה.

רצוי להצמיד את הלשון בעדינות לחך העליון ולהקפיד ששיניים תחתונות ועליונות לא יגעו זה בזה. זה יוצר פחות מתח ופחות ייצור רוק בחלל הפה וסוגר מעגל אנרגטי עדין (בין המרידיאנים המיוחדים של החוצה הקדמי והאחורי).

זוהי תנוחת הגוף בה רצוי לשבת בפינה שקטה ונקייה בה אין יותר מדי צבעים חזקים או אביזרים מפוזרים. חשוב שהמבט ינוח על מקום נקי ויזואלית על מנת להשקיט תודעה ולא לתת לה 'אוכל' בצורה של כל מני צבעים וצורות להיתפס בהם בזמן שהשקט מגיע והיא רוצה לברוח ממנו. רצוי שאותה פינה תהיה פינה קבועה בה כל יום אנו מתרגלים.

בהמשך יש עוד הרבה שלבים עליהם תוכלו להמשיך ולקרוא במדור הזה…איך להתמודד עם שעמום, רעשים, מתי להתחיל לעבוד עם הקואן, מהי הריקות, אובייקטים לריכוז, תרגולי תמיכה בישיבה ועוד.